עצור ריחוף בועות
אביגיל רבין נולדה ב-1977. בשנים הראשונות התמקדה בלימוד השפה, הכרת הסביבה ובהליכה יציבה. כאשר רכשה מספיק מיומנויות, החלה ללכת לגן ולאחר מכן לבית הספר. בשלב זה, נחשפה לראשונה לתוכנית הרדיו המיתולוגית 'לבת ולבן' ששודרה מידי צהריים ברשת א' ובה הציגו מבחר תסכיתים ממיטב הספרות הקלאסית העולמית. זו הייתה חוויה שהשפיעה עליה רבות וחלומה להגיע לרדיו – החל לבצבץ. במקביל, החלה בלימודי פסנתר ועולם המוסיקה נגלה בפניה. כ'חננה' אמיתית, שקעה אביגיל בנגינה, הקשבה למוסיקה קלאסית, האזנה לרדיו וקריאת ספרים. ( אממ... שיעורי בית פחות סחפו אותה. אז אולי היא לא חננה?..) הסיפריה הייתה ונשארה עד היום מקום בילוי מועדף. (אממ.. יש סבירות שבכל זאת מדובר בחננה) לאט לאט, התאיידו תסכיתי הרדיו ונותר רק געגוע. הגעגוע הלך והחריף. השנים חלפו, ופינו את מקומן לשנים הבאות. וכך הלאה והלאה. בינתיים הספיקה להיות קריינית פרסומות בקניון ירושלים, להשתתף בתחרות רדיו, להרביץ את תורת הנגינה בתלמידיה ו'לבלוע', עוד כמה ספרים. בכל אותו הזמן נהגה להצחיק את החבר'ה במיני מערכונים וחיקויים. לפתע הבריק רעיון במוחה של אביגיל! מדוע שלא תנסה את כוחה בעשיית תסכיתים? וכך עשתה. לאחר כתיבה, מחיקה, כתיבה מחדש, מחיקת כל הקובץ, יאוש, מדיטציה להרגעת העצבים, כתיבה מחדש, חיפוש הקובץ וכו' וכו' - החלה להקליט. לאחר הקלטה, מחיקה, יאוש, עצבים, הרגשת כישלון, ניסיון נוסף של הקלטה וכו' וכו' - נוצר התסכית הראשון. ( כמובן ששלב העריכה בו משלבים את האפקטים והמוסיקה – עבר את אותו תהליך של הכתוב למעלה, אך מפאת התחשבות בסבלנות הקוראים לא נציין זאת שוב) מי שפירסם את תסכיתיה הראשונים היה מספר הסיפורים והשחקן יהודה עצבה, שגם השתתף בלא מעט מתסכיתיה ותרם להם את קולו העמוק והיפה. בהמשך שילבה שחקנים מתנדבים נוספים שהפגינו כישרון כמו גם סבלנות אין קץ לדרישותיה בתור בימאית ( ''איכפת לכם שנקליט את המשפט הזה שוב''? ''עוד פעם אחת, טוב''? ''פעם אחרונה'' ''אממ..אחרונה חביבה'' וכו' וכו'). היא העלתה את תסכיתיה לאתר icast ופירסמה אותם תחת השם 'התאטרון הרדיופוני של אביגיל'. בהמשך הוקם האתר, והשאר כמו שאומרים – היסטוריה.
ליצירת קשר: gailr@zahav.net.il
תוספות
ריאיון ברשת א' בתוכנית בראש צעיר. מראיין: ניתאי ענבי
08:33
קדימון לתכנית רדיו בהתהוות
03:00
ריאיון שערכה כרמית כהן מרדיו ליפשיץ עם אביגיל
25:20
